היה יום נהדר עשרים וארבע באוקטובר,
יום בהיר שטוף שמש. (יש!)
היינו בני שלושים וכמה חודש,
רגישים כמו שתי עדשות,
חמים על הרדיו,
לא עברנו כמעט יום בלי לשמוע אם הארץ נלחמת,
היו לנו אז רק, רק עשרים וארבע שעות.

מה עושים בעשרים וארבע שעות שאלנו כשישבנו בחושך,
מה עושים מהססים,
מה עושים מטוסים, כשאין להם איפה לנחות.
יש ימים כאלה אמרת לי, שאני עצובה איתך מרוב אושר,
יש ימים, אמרתי לך, שיש לנו רק, עשרים וארבע שעות.

כשאתה קם ומתיישב, זה סימן שאין יכולת החלטה, אמרת,
כשאני מקשיב לשירי הלב, זה סימן שחסרה לי אהבה איתך.
העולם מתחלק לטובים ורעים,
בני אדם כידוע מחפשים פה את עצמם,
ורק עשרים וארבע שעות,
עשרים וארבע וארבע שעות יש,
וחבל על הזמן.

היה יום נהדר מלא חום ובשר, השתזפנו בשמש.
הבאת לי דבר, לקחת את השאר,
לעסנו בזוקות כל אותו היום עד חצות.
הפכתי שולחן מרוב עצבים, כשחשבתי שאת מזדיינת,
מה יש לך, מה יש לך, ענית,
רק עשרים וארבע שעות.

כשאתה קם ומתיישב...

היה יום נהדר עשרים וארבעה באוקטובר
צרור המפתחות נפל לי
הרמת אותו בשבילי ככה עושים יחסים
בין אנשים נשים ודעות
גם אם אבכה עד מחר אמרת בעיקר
בטח בטח לא לא לא לא יוקל לי
אמרתי לך הנצח נמשך רק עשרים וארבע שעות

כשאתה קם ומתיישב...